השכרת רכב היא אופציה אשר מעניינת רבים. היכולת ליהנות ממכונית חדשה ומאובזרת לפרק זמן מסוים, מבלי לדאוג לטיפולים או לאחזקתה השוטפת, הופכת את ההשכרה לנפוצה ביותר. סוג הרכב, משך ההשכרה, תנאיה ופרטי הנהג ישפיעו על כל עסקה ועסקה, אולם משקל גדול לא פחות נוחת על כתפיה של שאלה מהותית אחת: האם השכרת הרכב נעשית בארץ או בחו"ל?
בתחומי ישראל, נהוג להשכיר רכב לנסיעות חד פעמיות (בעיקר חופשות), או כאשר אין ביכולת הנהג להחזיק רכב משל עצמו. בחוץ לארץ, מצד שני, הרכב השכור משמש בעיקר לנסיעות ארוכות ולהתניידות בין אטרקציה תיירותית אחת למשניה. מהם ההבדלים בין השכרת רכב בארץ ובחו"ל? ואילו נקודות דמיון קיימות?
פרטי הנהג
סוגיה מרכזית ביותר בכל עסקה של השכרת רכב נוגעת לגיל הנהג. מהבחינה הזו, הרי שהתנאים בארץ ומחוצה לה דומים באופן יחסי. ומה אותם התנאים? ובכן, בדרך כלל הדרישות הן לגיל מינימאלי של 24, ולפחות שנתיים ניסיון על הכביש. אולם, בחלק מהמקרים גם נהגים בני 21 יכולים להשכיר רכב, אם כי הדרך כרוך לרוב בתוספת תשלום.
אגב, העובדות מראות כי בישראל קל יותר למצוא חברות השכרה המאפשרות לנהגים בגיל צעיר להשכיר רכב.
מועד בדיקת הרכב
בישראל, השכרת הרכב נעשית בדרך כלל פנים מול פנים, כלומר, הלקוח מגיע אל חברת ההשכרה, בוחר את הרכב הרצוי לו, מסכם על תנאי העסקה ויוצא לדרכו. בין כל השלבים הללו, נערכת בדיקה של הרכב, על מנת לראות את מצבו. כך יכול הלקוח להתגונן מפני טענות לנזקים לרכב, שלכאורה נגרמו על ידו.
לעומת זאת, מעבר לים אין ללקוח את הפריבילגיות האלה. לרוב, מטעמי חיסכון כלכלי וחוסר זמן, השכרת הרכב נעשית עוד מהארץ, כמו גם בחירתו, כך שאין יותר מדי מרחב לתמרון. הדבר מצריך ערנות מקסימאלית מצד הלקוח כאשר הוא מגיע לקבל את הרכב, תוך ידיעה כי ניסיון "עקיצה" אפשרי בהחלט- במיוחד כשהוא חסר אונים בארץ זרה.
סוגיית הביטוח
כאשר אדם נוהג בארץ זרה, עם חוקי תנועה אחרים וכבישים שאינו מכיר כלל, פוטנציאל הסיכון גדול הרבה יותר. חברות השכרת הרכב מודעות לעובדה זו, ולכן מתנות את ההשכרה בתשלום על ביטוח, מטעמן או מטעם כל גוף אחר. במילים אחרות: אזרח ישראלי שנוהג מעבר לים לא יכול לעשות זאת ללא ביטוח, אלא במקרים חריגים מאד (יש לוודא אילו ביטוחים מגיעים עם ההשכרה, אם בכלל).
מצד שני, בארץ, אחוז החברות אשר מאפשרות לנהוג בהן ללא ביטוח גדול יותר, תוך ידיעה כי במקרה הגרוע ביותר ייפול תשלום הנזק על הלקוח. ברור כי הסיכון במצב כזה קטן יותר, וסוגיית הביטוח משתנה בהתאם.
תקנות לאומיות
הבדל מהותי נוסף נוגע לסיכונים אפשריים הקיימים בחו"ל, אך לא בארץ. כששוכרים רכב בארץ, יודעים בדיוק איפה מותר לנסוע, ומהן ההגבלות. בחו"ל, מאידך, קיימות לא מעט אגרות כניסה לאזורים, וכן איסורים מפורשים על כניסה למקומות אחרים (גבולות בין מדינות וכו').
עבירה על תקנות אלה מבטלת לא פעם את הביטוח, וכרוכה בתשלום של פיצויים לחברה שממנה נשכר הרכב.
מטרת הנסיעה לחו"ל
בארץ, כאשר תבואו להשכיר רכב, פקידי החברה האמורה יעניקו תשומת לב מינימאלית לסוגיית השימוש עם האוטו. נכון, יש הבדל בין נסיעה עם הרכב לאילת לבין השכרתו היומית לסידורים בתל אביב, אולם המחיר של ההשכרה ותנאיה אינם מושפעים לרוב מכך. חברות ההשכרה זוכרות שמדובר באזרח ישראלי.
לעומת זאת, בחו"ל קיימת אבחנה ברורה יותר בין "תיירים" לאנשים אשר הגיעו לתקופות ארוכות יותר, כמו מחפשי עבודה. במקרה השני, התשלום על יום השכרה נוטה להיות נמוך במידה לא מבוטלת.